מגפת השמנה עולמית 

מגפת השמנה עולמית

(נכתב ע"י ד"ר אבי ליליאן

נערך ע"י ד"ר כרמל כשר)

 

 

בשבוע האחרון של מרץ השנה השתתפתי בכנס בינלאומי בנושא השמנה בבני אדם ובחיות מחמד, בחסות חברת "פורינה", שנערך בעיר טוסון באריזונה ארה"ב.

 

במאמר זה אתמקד בנושאים החשובים ביותר מבחינת בריאות הציבור האנושית והוטרינרית, בניסיון לא קל לתמצת 5 ימים עמוסים ומעניינים ביותר הן מהבחינה המדעית רפואית, והן בהקשר החברתי בריאותי.

 

מרבית המוזמנים לכנס היו וטרינרים מכל העולם, אולם רוב המרצים היו דווקא רופאים הומאניים, כך שמרבית המחקרים החדשניים שהוצגו בכנס היו לגבי השפעות ההשמנה על בני אדם.

 

אני חייב לציין כאן פרדוקס מעניין, בעוד שבתוך אולמות ההרצאה הסבירו לנו כמה מסוכן זה להשמין, הרי שמחוץ לאולמות עשו מארגני הכנס ככל יכולתם בכדי לפטם אותנו, באי הכנס , במיטב המסורת הקולינארית של ארצות הדרום...

 

אני בכל אופן הייתי הנציג הישראלי היחיד בכנס, ולהלן התרשמותי מהתכנים שהוצגו בו.

 

מסתבר שהשמנת היתר הפכה להיות ה- מגיפה בהא הידיעה בעולם כולו.

זאת הבעיה הבריאותית החמורה ביותר כיום בעולם המערבי המפותח, אולם היא לא פוסחת גם על הארצות המתפתחות.

 

כיום מעריכים כי מספר האנשים הסובלים בעולם מהשמנת יתר זהה למספר האנשים הגוועים מרעב בעולם כולו...

 

 

מחצית מהאנושות שמנה מדי ולמחצית השנייה אין מה לאכול.

 

אני מודה שאומנם הרעיון הבא מגעיל למדי, אולם למעשה, אם נסיר את עודפי השומן מאנשי המערב השבעים ונעביר אותם לתושבי העולם השלישי, לא יהיו יותר רעבים בעולם...

 

בארה"ב לבדה מעל 72 מיליון איש מוגדרים כסובלים מהשמנת יתר! למעשה שניים מכל שלושה אמריקנים סובלים מהשמנה. סביר להניח שהמצב בישראל לא שונה בהרבה.   במקביל 35-50% מהחתולים הביתיים הם שמנים. בכלבים הנתונים גבוהים עוד יותר.

 

יש מגוון שלם של מחלות המלוות את תופעת השמנת היתר. אלה כוללות את הסוכרת, יתר לחץ דם, מחלות כלי דם כליליים, סוגי סרטן מסוימים, אוסטיאוארטריטיס ועוד.

בהתאם לבני אדם, מגיפת השמנת היתר פוגעת גם בחיות המחמד הביתיות, כלבים וחתולים בעיקר.

נהוג לחלק את אוכלוסיית העולם בנושא זה לארבע קבוצות:

 

·        רזים נורמאליים - NORMAL

·        בעלי עודף משקל - OVERWEIGHT

·        שמנים מאד מקבוצה Ι וקבוצה ΙΙ - OBESE  CLASS Ι AND ΙΙ

·        שמנים ביותר מקבוצה ΙΙΙ  -Ι OBESE CLASS  ΙΙ

 

ארגון הבריאות העולמי (WHO ) מעריך שעד שנת 2015 , 2.3 מיליארד בני אדם בעולם יהיו שמנים, ועוד 700 מיליון יסבלו מהשמנת יתר.

 

מהו הגורם להשמנה? (adipogenesis = ייצור שומן)

 

השמנה נובעת למעשה מאגירת יתר של שומנים בגוף, וזאת עקב חוסר איזון בין כמות הקלוריות הנכנסות לגוף וכמות האנרגיה היוצאת מן הגוף במהלך הפעילות היומיומית.

בקיצור, אנחנו מכניסים יותר ממה שמוציאים.

 

למדנו בכנס זה על מושג רפואי " מסת הגוף הרזה" lean body mass) ) המוגדר כמשקל הכולל של רקמות הגוף ללא השומן.

 

זה כולל את העצמות, השרירים, העור ואברי הגוף הפנימיים השונים.

 

שמירה על מסת הגוף הרזה, דהיינו הקפדה על מסת השריר במיוחד, יש לה חשיבות רבה במניעת השמנה.

 

המגמה היא לדעת לשמור כמה שיותר על מסת השרירים בגוף, שריר= חלבון,  בכדי למנוע הצטברות שומן. 5 ק"ג של מסת שריר  שווה 50 Kcal ליום, ואילו אם אנרגיה זו תתורגם לשומן מדובר על 2.5 ק"ג שומן עודף לאורך שנה אחת.

 

לפיכך אחד מן האמצעים הידועים להפחתת משקל יהיה דיאטה עתירת חלבונים.

 

עובדה זו תועדה היטב במינים רבים במחקר, בבני אדם , בכלבים ובחתולים.

 

 

על פניו, נראה כאילו עניין ההשמנה הוא פשוט למדיי.

משמינים מכיוון שמכניסים יותר אנרגיה לגוף ממה שמוציאים.

אולם ברמה הביוכימית והמולקולארית, העניינים אינם פשוטים כלל ועיקר.

תהליך אגירת השומן הינו קומפלקס מורכב ביותר, אנשי המקצוע קוראים לזה הומיאוסטאזיס, הכולל מאפיינים גנטיים של האדם או בעל החיים, כמו גם מאפיינים סביבתיים המשפיעים באופן שונה על כל אחד ואחת מאיתנו.

 

רק בכדי לסבר את האוזן, מסתבר שתהליך ההשמנה מערב רקמות רבות ושונות בגוף, וכן תאים מסוגים שונים הכוללים את המוח, במיוחד את ההיפותלמוס, מעיים, כבד, לבלב, שרירים, תאי רקמת שומן הנקראים "אדיפוציטים" , תאי מערכת החיסון כגון המאקרופאג'ים ועוד.

 

כלל הרקמות והתאים הללו מתקשרים ביניהם בעזרת מערכת מסועפת של הורמונים, ציטוקינים, כמוקינים, ועוד מולקולות מקשרות שונות.

האינסולין המפורסם אחראי לא רק על וויסות רמות הסוכר בדם אלא גם על ייצור השומנים.

 

מעניין לציין שהתרופות החדשות לטיפול בסכרת (דוגמאת הביאטה - EXENATIDE שפותחה לאחר גילוי חומר שנמצא ברוק של לטאת הגילה GILA MONSTER) מחקה פעילות הורמונים (אינקרטינים) המופרשים ממערכת העיכול ומווסתים את רמות הגלוקוז האינסולין ואף מדכאים את תחושות הרעב.

 

 

 

כיום המדע מכיר ומעריך את השומן כרקמה דינאמית, המקושרת לרקמות רבות ושונות בגוף.

זו הסיבה לכך ששמירה על משקל תקין ונאות לאורך זמן היא משימה כל כך קשה, לדאבון הלב של כל מי שהתנסה בכך, בין אם על עצמו, או בניסיון לגרום להרזיית חיית המחמד שלו.

 

מהו המשקל הנכון בבני אדם?

 

 

בין היתר, זה גם עניין תרבותי - Obesity is a moral issue

אנו משקיעים משאבים קוגניטיביים רבים בכל נושא ההשמנה. בושה, אשמה, מבוכה מלוות כל אדם שחווה זאת.

 

הבעיה כמובן אינה רק אסטטית.

 

להיות שמן פירושו להסתכן במגוון מפחיד של בעיות רפואיות קשות בעת ההשמנה.

 

מדובר על הגברת  תהליכים דלקתיים בגוף, סטרס מגורמים מחמצנים, מחסור רקמתי  בחמצן , נמק , וירידה חדה ברגישות לאינסולין.

 

כמו כן השמנת יתר גורמת ל mental depression  דהיינו שמנים סובלים יותר מדיכאון נפשי.

 

במחקרים שנערכו באירופה משנת 1980 ועד 2005 מסתבר שקצב הפעילות הגופנית הממוצעת לא ירד בשנים אלו, אולם קצב ההשמנה דווקא עלה ועוד איך.

 

המסקנה המתבקשת היא לפיכך שתופעת ההשמנה לא נובעת מירידה בפעילות הגופנית, אלא מעלייה בצריכה של המזון.

 

וויסות עליית משקל הגוף קשור אם כן בתחושת הרעב.

 

לכן, לא די לחשוב על הפקטורים הגנטיים, הסביבתיים וההתנהגותיים המשפיעים על ההשמנה, אלא יש לקחת בחשבון גם את התהליכים ההורמונאליים המשפיעים על מערכת העיכול, במיוחד המעיים, אלה אשר "משדרים" למוחנו את תחושת ה"רעב" או ה"מלאות" והשובע.

 

בכדי למנוע השמנה, והשמנת יתר , אנו צריכים ללמוד כיצד לווסת תחושות אלה.

 

מסתבר גם כי במשפחות בני אדם הסובלים מהשמנת יתר, גם חיות המחמד שלהם סובלות מאותו סינדרום, כך שההמלצות הרפואיות נכונות הן להולכים על שתיים והן לאלה ההולכים על ארבע.

 

 

 

 

 

 

 

האספקט ההתנהגותי והטיפולי בבעיות ההשמנה בבני אדם ובעלי חיים

Fatness and fitness

 

מבחינתי, זה היה החלק המעניין ביותר בכנס, דווקא רופא הומאני, ד"ר גארי פוסטר, הסביר על האספקטים ההתנהגותיים של ההשמנה האנושית, וממנה היסקנו לגבי ההשמנה בבעלי חיים.

 

למעשה, לפי דברי ד"ר פוסטר, מרבית האנשים הרציונאליים יודעים כבר כיצד יש להתמודד עם תופעת ההשמנה.

 

הרי כל אדם סביר יודע היטב כי בכדי לא להשמין יש לאכול פחות ולהתעמל יותר.

 

כלומר, אין צורך להשקיע משאבים ב"חינוך" הקהל, אלא צריך לדעת להתמודד עם האספקטים הביהביוריסטיים של תופעת ההשמנה.

 

לדוגמא, זה לא נכון לבוא מעמדת המומחה הכועס ויודע הכול ולגעור באנשים מדוע הם אוכלים כל כך הרבה מחד, ומתפקדים כבטטות כורסא מאידך.

 

במקום זה הוא גילה במהלך שנות עבודתו עם קהל שהדרך הקלה ביותר להרגיע את הפציינטים ולזכות בהקשבתם היא להתחיל לשאול אותם שאלות פשוטות שעליהן הם יכולים לענות בחיוב :

 

" האם צרכת את המספר המומלץ של  קילו- קלוריות היום? "

"האם צעדת כמה קילומטרים בפארק?..."

 

בין אם מדובר ברופא הומאני העומד מול פציינט שמן או ברופא וטרינר המסביר ללקוח כיצד למנוע את בעיית ההשמנה של חיית המחמד האהובה שלו יש צורך בשאלות ברורות, הנחיות רפואיות ברורות וקליטות, וקול רגוע ומקצועני של הרופא, כך נבטיח היענות והקפדה על הכללים.

 

 Simplicity counts

 

חשוב להסביר באופן הפשוט ביותר שמספר הKcal חלקי 9 זה ייתן את התוצאה בגרמים למזון שומני,

כלומר אם לדוגמא צריך לאכול 450 Kcal, בפועל יש לאכול 50 גרם של שומן!

 

הבעיה היא להסביר כמה צורת החיים היא החשובה , יותר מתרופות ויותר מפלסבו, אלא שהאנשים כבר "יודעים" מה צריך לעשות, והבעיה היא שלא עושים זאת.

 

חשוב מאד גם להדגיש כי לא בריא להוריד בבת אחת יותר מ10 % ממשקל הגוף.

 

יש לבצע פעילות פיזית 210 דקות בשבוע, כלומר 30 דקות ביום.

 

זה נכון הן בבני אדם והן בבעלי חיים. כלומר טיול ממושך יחד, אדם עם כלבו, יעזור לשניהם. זה יכול להוריד 1 ק"ג בחודש.

 

 

כל אחד יודע את ההבדל שבין בננה לבננה ספליט.

ההבדל בין גזר לעוגת גזר.

ההבדל שבין אגוזים לגלידת האגן-דאז בטעם אגוז.

 

את זה לא צריך ללמד ולהטיף לנו.

 

מה שכן צריך לעשות זה מעקב התנהגותי וליווי צמוד לאותם אנשים שמבינים שהם נמצאים בבעיה, ומעוניינים להיכנס לתהליך הארוך והמתסכל של הרזייה ושמירה על משקל נאות וקבוע.

תפקידם של אנשי המיקצוע לספק לפציינטים תוכנית פעולה בכדי להחליף את דפוסי האכילה וההתנהלות היומיומית המזיקים, בדפוסים בריאים.

מצד שני רצוי לא להגזים עם עניין ההרזיה:

לאחר גיל המעבר:

נשים רזות- יסבלו מאוסטיאופורזיס ( איבוד סידן מהעצמות)

נשים שמנות- יסבלו מאוסטיאוארטריטיס ( דלקות של העצמות והמפרקים) .עוד מסתבר כי יש קשר בין נשים שמנות לסרטן השד.

 

(אוסטיאוארטרוזיס נפוץ מאד בחתולים אחרי גיל 6 שנים, התנהגותית מגלים זאת כיוון שהם נוהגים לעשות את צרכיהם  בקצה ארגז החול!!!)

 

ולאחר כל הממבו ג'מבו הרפואי , אתמקד מעתה במספר עצות שימושיות ומאלפות שניתנו בכנס.

 

ראשית, עלינו להבין כי אנשים אינם כלבים.

 

כלומר, בכל זאת לכל מין של בעלי חיים יש את האספקטים הביולוגיים הייחודיים לו , ולא תמיד ניתן להקיש ממחקרים הומאניים על הביוכימיה של בעלי חיים ולהיפך, אולם בקירוב ניתן לתאם יחד עם אנשי המקצוע על בעיות ההשמנה בבני אדם ובחיות המחמד שלהם.

 

"the cute character "

 

שמתי לב למשהו התנהגותי מעניין.

 

בכל פעם שהוקרנה על המסך תמונה של אדם שמן מאד, גבר או אישה, התגובה האינסטינקטיבית של הקהל הייתה של גועל ותיעוב.

 

 

 

ואילו ברגע שהוקרנה תמונה של כלב או חתול שמן במיוחד, התגובה הכללית הייתה של נחת רוח וחיוך... ,

 

 

 משום מה אנו נרתעים ונגעלים מאדם שמן, ואילו בעלי חיים שמנים דווקא מעוררים בנו את הרגש הסימפטי.

 

 

 

 

אני קורא לזה "the cute character ", ומכיוון וקשה לתרגם את זה לעברית, אקרא לזה " מאפיין החמודיות...".

 

זו בעיה שהועלתה בכנס, ואשר אני נתקל בה כאיש מקצוע במרפאה הוטרינרית שלי כמעט על בסיס יומי, זו התחושה הכללית של הציבור שהם לא נותנים מספיק אוכל לכלב.

מצד אחד יש תחושה אוניברסאלית של "אשמה" שאנו נותנים לכלב או לחתול לאכול יותר מידי, ובאותה עת ממש הציבור חש במעמקי תת ההכרה שלו שהכלב או החתול לא אוכלים מספיק.

כביכול אם אני מאכיל יותר משמע אני אוהב יותר...

התוצאה היא שכלב אהוב בהכרח הוא גם כלב שמן...

 

 

 

אדם שמן----מגעיל

כלב שמן----חמוד

כלב "רזה"---- הבעלים "לא בסדר"

I'm not showing love to my pet – אם אני נותן לכלב פחות אוכל זאת אומרת שאני פחות אוהב אותו.

 

יש להניח שמבחינה אבולוציונית, בתרבויות האדם הקדמון, אדם שמן לא הצליח לשרוד , והוא גם עלול היה לעכב ולסכן את יתר החברים בקבוצה.

 

 

 

זו הסיבה , אולי , לכך שעד היום אנו מתייחסים לשמנים בסוג של תיעוב ודחייה.

ואילו בעלי חיים שמנים הם נדירים בטבע, ומכיוון והכלב הוא צאצאו של הזאב האימתני, אנו מעדיפים אותם שמנים , בכדי שבמקרה של עימות, נוכל לברוח מהר יותר...

 

 

זו כמובן רק השערה מלומדת שלי והיא עוד טעונה הוכחה.

 

אולם ללא ספק, אם ניקלע לסיטואציה בה אנו עומדים בסמוך לאדם שמן במיוחד, נעשה כל מאמץ , במודע או שלא, להימנע ממגע "עור בעור" עמו ( SKIN TO SKIN   ) בעוד שכלב או חתול שמן אנו ממש חייבים ללטף...

 

 

בעיקרון, ביולוגית, הכלבים בנויים לאגירת שומן.

 

הסיבה היא שבטבע אתה לא יודע מתי תצליח לצוד בפעם הבאה, ולכן יש יתרון הישרדותי באגירת כמות שומן ניכרת בגוף. קוף רזה שורד יותר בחיים על צמרות העצים, ואילו לקוף עם נטייה להשמנת יתר אין כלל יתרון אבולוציוני והישרדותי.

 

 

 

ואילו אצל בני האדם, צאצאי הפרימאטים, תופעת ההשמנה הניכרת הפכה ממש למגיפה רק בעשרות השנים האחרונות.

 

 

בתרבויות העתיקות, צעדו להם ביחד הצייד האנושי הקדמון מלווה בכלב הצייד , ושניהם היו מכורח הנסיבות רזים וחטובים.

 

היום האדם המודרני רובץ כל היום במקום העבודה מול המחשב ובערב הוא רובץ בכורסא מול הטלביזיה, בעוד שכלבי הבית רובצים כל היום על השטיח במקרה הטוב, ועל המיטה הזוגית שלנו במקרה הפחות טוב.

 

 

לא פלא אם כך שגם בני האדם וגם הכלבים והחתולים סובלים היום מהשמנת יתר כאמור.

היום אנו יודעים כי סדר הדברים הוא כזה:

השמנה-----בעיות מטבוליות------בעיות קרדיו-וסקולריות------קיצור החיים----מוות!

 

אבות המזון הידועים הם פחמימות, חלבונים ושומנים.

 

דיאטה עתירת חלבון----- הרזייה!

 

בכדי לרזות יש להקטין את כמות הסוכר והשומן שאנו אוכלים, ובמקביל להעלות באופן מבוקר את צריכת החלבון האיכותי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרדוקס  ההשמנה The obesity paradox

 

לאנשים שמנים יש סיכוי גבוה ביותר לחטוף התקף לב myocardial infarction  (MI), אולם השרידות  של השמנים לאחר אירוע לבבי גבוהה משל הרזים! לא ברור כל כך למה...

 

בעיקרון, מסתבר שלא כל שמן צריך לרזות! יש להתייעץ בכל מקרה פרטי לגופו, תרתי משמע.

 

מכיוון וכל כך קשה לשנות אורח חיים, צריך למצוא את אותם שמנים שגם סובלים ממחלות שונות כגון עמידות לאינסולין insulin resistance  (IR) , בכדי שהמאמץ יהיה שווה, הן ברמה האישית והן ברמה המערכתית.

 

צריך לדעת כי ההשמנה עצמה, לאו דווקא מובילה לעמידות לאינסולין. אולם השמנה יחד עם עמידות לאינסולין מביאה לסיבוכים רפואיים קשים.

 

התוצאה של השמנת יתר עלולה להיות יותר כולסטרול בדם, יותר טריגליצרידים וכך יש סיכוי גדול יותר להתקף לב.

 

לכן צריך להכיר את שלושת "כללי האצבע": צריך לאכול פחות סוכרים, לאכול שומן לא רווי, ולהתמיד בפעילות גופנית.

 

אני ממליץ מאד לילדים ומבוגרים שמנים, להקפיד להוציא את הכלב המשפחתי לפחות לשלושה טיולים ביום, כשאחד מה ליותר מ-30 דקות, עדיף שעה.

 

כך הכלב ובעליו יחוו פעילות ספורטיבית שתיחטב את גופם, תמנע מחלות ותאריך כללית את תוחלת החיים של שניהם.

 

 

בעלי חיים שמנים

 

הסיבות יכולות להיות רבות ומגוונות.

 

• גודל השגר בהמלטה
• מתן תחליפי חלב בגיל הינקות
• גזע הכלב
• עיקור מוקדם
• פעילות גופנית
• מצב סוציו-אקונומי ומצב גופני של הבעלים--- מסתבר כי לבעלים שמנים יש כלבים שמנים!!!

 

טיפ חשוב- צריך להקפיד להסתכל על הגור המתפתח ולאו דווקא על מה שכתוב בפתק בצד האחורי של שק המזון לכלבים.

 

בכל מקרה של חשד להשמנת יתר של הכלב או החתול יש להיוועץ בווטרינר לגבי המשך השימוש באותו סוג מזון.

 

אחת מהמסקנות החשובות בכנס המומחים הזה הייתה כי יש לדאוג לרישום שונה על גב שקיות המזון לחיות המחמד הביתיות.

 

צריך לתזכר את הציבור איך צריך להיראות כלב או חתול רזה lean.

 

 

 

יש לקוחות שאדישים לנושא ההשמנה.

יש לקוחות שלוקחים זאת לתשומת ליבם.

תפקידנו ללמד את הציבור שלגרום לכלב או לחתול להשמין פירושו בעצם התעללות וסוג מאד מסוים של צער בעלי חיים.

 

 

לחילופין, יש להדגים מקרים אחרים, נאותים.

כלבי נחייה לעיוורים הם רזים מכיוון והם בפעילות כל היום והבעלים מתודרכים היטב לתת את המזון הנכון לכלב באיכות בתדירות  ובכמות הנכונים.

 

 

 

כללית, אין לנו שליטה באנשים על מה הם אוכלים.

 

אולם בחיות מחמד בהחלט יש לנו שליטה על מה הם אוכלים.

 

למעשה הם אוכלים אך ורק את מה שאנחנו נותנים להם.

 ( בהנחה כמובן שהם לא חוטפים משהו לפה בין השיחים בגינה הציבורית)

 

אני חייב לציין את העובדה הבעייתית כשלעצמה , כי המחקר בנושא זה הינו מסובך למדיי מלכתחילה.

 

הסיבה היא שמדובר במחקרים על ארבעה מיני בעלי חיים שונים.  מרבית המחקרים במעבדה נעשים על חולדות ועכברים.

 

מכאן מסיקים רפואית על אנשים, כלבים וחתולים.

 

לא צריך להיות מומחה לביולוגיה ולרפואה בכדי לדעת שמדובר בארבעה אורגניזמים שונים מאד ביולוגית זה מזה.

 

 

 

המכרסמים הם צמחוניים, הכלבים ובני האדם הם אוכלי כל, ואילו החתוליים הם קרניבורים אובליגטוריים, דהיינו עיקר מזונם מן החי.

 

ולכן הסקת מסקנות כלליות שתקפנה את כל מגוון אירועי ההשמנה ביצורים כל כך שונים זה מזה, היא קשה ביותר, שלא לומר בלתי אפשרית.

 

אולם על אף כל הדברים הללו הגיעו באי הכנס לשתי מסקנות חשובות:

 

א.      כלבים אינם יכולים לשמש מודל להשמנה בבני אדם.

ב.       דווקא חתולים מהווים מודל בקירוב מוצלח לביוכימיה ההומאנית. נשאלה אפילו השאלה האם יכול להיות שחתול הוא איש קטן?

 

ובכן מה בכל זאת לעשות? ( תוך פיקוח רפואי צמוד של איש מקצוע)

 

א.      להחליף את המזון לדיאטה משופרת בהמלצת הווטרינר

ב.       להוריד 2/3 מכמות המזון היומית

ג.        להאכיל פעם אחת ביום בלבד

ד.       יום צום אחד ממזון בשבוע, מים חופשי

ה.      כף אחת של שמן ממקור צמחי, עדיף שמן תירס על המזון

ו.        להוסיף קישואים לדיאטה, במיוחד לחתולים! יש לחתוך את הקישואים לקוביות קטנות, להרתיח אותם ולהקפיא אותם, ונותנים אותם לחתול אחרי דקה במיקרו. אפשר לתת 100 גרם קישואים ביום, זה ממלא, מלא סיבים, מלא נוזלים ולא משמין.

ז.        לשחק עם חתולים שמנים בלייזר. במשחק זה החתולים מפעילים אסטרטגיית צייד, אך הם עלולים להיות מתוסכלים בסופו מזה שאין "תוצאה" לאחר המרדף אחרי נקודת הלייזר. בסוף המשחק המדמה "מרדף" יש לתת להם לאכול משהו.

ח.      כדאי להחביא חלקי מזון יבש בכל פינות הבית, וכך החתול "פעיל" יותר בדרך מהנה יותר, מאשר לתת לו את המזון בצלחת

ט.      רצוי לא לשים את צלחת המזון במטבח. אלא בחדר אחר. ממחקרים שונים מסתבר שכשבעלי החיים קרובים למזון מתבשל ולריחות המזון, הם נוטים כנראה לאכול יותר!!!

י.        Do anything to stop the begging - יש לעשות ממש הכול בכדי להפסיק לחלוטין את תופעת התחנונים למזון. אגב עצה זו טובה הן לילדים והן לכלבים וחתולים... ידוע שיש לנושא תופעת לוואי מחשבתית : אם אני לא נענה לבקשות ולתחינות האם אני לא אוהב את הכלב? התחינה למזון היא תופעה התנהגותית פסולה ויש לעקרה מן השורש.

 

 

 

בעלי חיים בתהליך של הרזייה עלולים להיות רגזנים, לגרגר על הבעלים, להיות "נודניקים" וצריך לקחת את כל זה בחשבון לאורך מספר חודשים, עד שהביוכימיה שלהם תתייצב. הרבה אנשים מתייאשים אחרי 3 חודשים, שכן זהו הזמן בו משקל הגוף לא יורד, ומפסיקים עם תוכנית ההרזיה.

 

תפקידו של הווטרינר בעת הזו  לעודד את הלקוח ולהבהיר שההתמדה משתלמת ובסופו של התהליך נקבל חיית מחמד רזה יותר , בריאה יותר שתחייה שנים רבות יותר.

 

ולבסוף, עצה מעשית לציבור הוטרינרים והרופאים:

חשוב מאד לגבות כסף על העצות להרזיה. בכל העולם, אם אנשים משלמים על העצה, הם יקפידו לבצע אותה...